איזה אבסורד, איזה כאב לב וכמה אי צדק. מדינת ישראל, שנשענת על ערכים יהודיים שהיו יכולים לספק לה ברוחב לב תשתית ערכית מפוארת להעדפת החיים, תקועה כבר שנים הרחק מאחור.

התנתקות מבר המצווה, היא התנתקות מהעם היהודי ומהחברה הישראלית. בר מצווה שאין לנו חלק ונחלה בו יהיה רק מוזיאון ליידישקייט, לציבור החילוני בהמוניו. כך אנו נהיה בלתי רלוונטיים, מחוץ לאחד המגרשים המרכזיים בהם עשויה להיות לנו השפעה על יצירת תרבות יהודית ישראלית מתחדשת.

בני אדם המקיימים יחס של בחירה ויצירת משמעות עם תרבותם ועברם, חייבים לשאול את עצמם האם כל סמלי תרבותם רלוונטים? האם כל ערכי תרבותנו מחייבים? האם עלינו רק "להתחבר" או שמא גם להינתק?