השבת והחיים | פנים

השבת והחיים

תאריך: 
ג, ינואר 9, 2018
מאת: 
מיכל ברמן
ארגון: 
פנים איגוד ארגוני יהדות ישראלית
כיכר העיר

השבת היא אולי הסטארטֿאפ היהודי המצליח ביותר בכל הזמנים. לא רק רעיון יום המנוחה תפס במרבית התרבויות המערביות, אלא גם הפועל ש.ב.ת מופיע בעשרות שפות ברחבי העולם. בעוד שבתרבויות האחרות אין כל מחלוקת בדבר יום המנוחה השבועי, דווקא במדינת ישראל, המדינה היהודית היחידה בעולם, מהווה השבת סלע מחלוקת. שמה של השבת בשיח הישראלי נקשר, בדרך כלל, במאבקים על סגירת כבישים בירושלים או בערים אחרות, בהפעלה או בהשבתה של תחבורה ציבורית, בפתיחה או בסגירה של בתי עסק ובעוד גורמי מחלוקת כיוצא באלה. דומה שמאבקי הכוח הדתייםֿפוליטיים בישראל השתלטו על דמותה של השבת ופגמו בממלכתיותה.

מהי השבת הישראלית? מהו צביונה? עד כמה היא יהודית ועד כמה ישראלית?

הרב אברהם יהושע השל הקדיש יצירה שלמה לנושא השבת. ביצירה זו הוא מכנה את השבת "ארמון בזמן". השבת, בעיניו, היא יום ייחודי השונה מכל הזמנים, בעל קדושה רבה. יום השבת מחנך אותנו לצניעות ברמה האנושית ומחבר אותנו למעשה בראשית ברמה הקוסמית. בין שאר דבריו הוא אומר כך:

"כל הרוצה להיכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מעליו עול עמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים, ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים, חייו שלו. הוא חייב להיפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת, שהעולם כבר נברא ויתקיים אף ללא עזרתו של האדם. ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם, מפיקים רווח מן האדמה. ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון העולם. ששת ימים בשבוע אנו מתבקשים למשול בעולם – וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו".

מאחר שהאדם הוא יצור חברתי ומרוצת ימי השבוע שלו מתרחשת במסגרת חברתית, הרי שגם השבת אמורה לקבל את מלוא משמעותה מן ההקשרים החברתיים. המרכזי שבהם הוא עניין הערבות ההדדית והלכידות החברתית. התמונה המתקבלת כיום היא שהחברה בישראל מפוצלת לשבטים שונים. הקדושה שאותה מזהה הרב השל בשבת, איננה בהכרח קדושה במשמעותה הדתית. קדושה נובעת מן הנוהג להקדיש את היום המיוחד הזה לערכים חברתיים כמו משפחה, קהילה וסביבה. ראויה לתשומת לב מיוחדת טענתו, לפיה ביום זה מתנתק האדם מן העצבנות והכעס ומייחד לו את זרע הנצח השתול בתוך נשמתו.

השאלה המתבקשת היא, האם ניתן לייצר ברוח הדברים האלה שבת ישראלית המקובלת על כל השבטים הישראלים? האם ניתן להתעלות מעל למאבקים ולייצר מכנה משותף הגדול מן ההבדלים שביניהם? אם כן, מה יהיה אפוא אופייה של שבת ישראלית שכזאת?

עוגן משמעותי של השבת הישראלית ניתן למצוא במוסד הידוע של ח. נ. ביאליק "עונג שבת". המשורר הלאומי, שנטש את העולם ההלכתי שבו גדל, נשאר כל חייו קשור בעבותות אהבה אל כור מחצבתו התרבותי. הוא גם נתן דעתו על רעיון השבת הישראלית: "השבת ולא התרבות של תפוחיֿזהב או תפוחיֿאדמה היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו, ועתה בשובנו לארץֿאבות, הנשליכנה אחר גוונו ככלי אין חפץ בו?" כך הוא שואלֿמתריס במכתב לחבריו בקיבוץ גבע כאשר הם דנים בסוגיית הדרך הראויה לייחד את השבת בקיבוץ החילוני. הוא מוסיף ואומר: "ארץֿישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלהים ואין צלם אנוש בעולם". ביאליק לא הסתפק בהתרסה אלא קם ועשה מעשה. הוא ייסד את מוסד "עונג שבת" הידוע בתל אביב, על בסיס הפסוק "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג". "עונג שבת" סחף אחריו רבים והציג מודל חילוני יהודי לשבת. ללא ספק הוא ראה את השבת כמרכיב קריטי לקיום היהודיֿישראלי במדינה המתחדשת. מכאן ניתן להבין מה הניע אותו לפעול רבות למען מיסודה של השבת בתרבות הישראלית, כפי שראה לנכון.

עם חלוף השנים וככל שגברו המאבקים הפוליטיים על צביונה
של השבת, נעשה ניסיון חשוב לייצר הסכמות רחבות שיהוו בסיס לשיח החוקתי והחברתי במדינת ישראל. אמנת גביזון-מדן, מראשית שנות האלפיים, ניסתה להסדיר את יחסי הדתיים והחילוניים, תוך התייחסות נרחבת לשבת. האמנה קבעה עיקרון האומר כך: כן לפעילות תרבות, לא למסחר ולעסקים. העיקרון התבסס על ההנחה שכל צד נכון לוותר על ערכים חשובים לו כדי לייצר אמנה חברתית נרחבת שתמנע את המחלוקת ההרסנית סביב השבת. במקום שנעסוק בשאלה על מה אנו מוותרים לטובת הצד האחר, הציעה האמנה שכל אחד מן הצדדים יתמקד בשאלה מהו הרווח המופק מחיים משותפים תקינים. האמנה קנתה לה אחיזה בחוגים חברתיים נרחבים, אך, למרבה הצער, לא הצליחה לפתור ולו מעט מהקונפליקטים סביב השבת. יתר על כן, בשנים שחלפו מאז ניסוח האמנה, דומה כי מגמות תרבותיות וכוחות כלכליים חידדו את הקונפליקטים סביב סוגיות הקשורות בעבודה בשבת, בתרבות הצריכה ובעולם הווירטואלי.

באחד מן הראיונות שקיימתי במהלך עבודת המחקר שלי לתואר שני, נתקלתי בסיפור הבא. משפחה חילונית למהדרין, בימיה הראשונים באחת מן הקהילות המעורבות מרשת מרק"ם, הוזמנה לאירוע מסקרן ומסתורי, שנקרא בשם "סעודה שלישית". בהיותה משפחה חילונית, שאינה בקיאה ברזי שפה הדתית, ניסתה להבין מה פשר המונח. בניסיונם של בני המשפחה לפענח את התעלומה הם ספרו שלוש ארוחות: בוקר, צהריים, ערב, והתייצבו ביום שישי בערב לקראת מה שהם סברו לתומם שהוא סעודה שלישית. הם פגשו משפחה מארחת דתית ואחוזת תדהמה, שציפתה לאורחיה רק לקראת מוצאי השבת. הסיפור הזה מבטא, אולי, משהו מן המפגש בין שני עולמות, שבחברה הישראלית הם, למרבה הצער, מפולגים, מנוכרים ובורים אחד ביחס לשני. השפה העברית משמשת אמנם כמכנה משותף עמוק, אך מסתבר שהיא אינה זהה במאת האחוזים אצל שתי האוכלוסיות, המכונות "דתיים" ו"חילוניים". כדי ליצור את המפגש, נדרשו אותן משפחות לגשר מעל תהום בלתי נראית הקיימת בחברה הישראלית בין השבט הדתי והשבט החילוני. השפה שלכאורה משותפת לכלל הישראלים יש בה ניבים וקודים ספציפיים המובנים רק לאחת מן הקבוצות.

גיליון שני זה של "כיכר העיר – בימה ליהדות ישראלית" בא להציע זוויות שונות של התבוננות ועשייה סביב מוסד השבת בישראל. נמצא בו הצעות לריטואליים מבוססי יהדות, עם דגש קהילתי ועם חיבור לחיים הישראליים המודרניים. ריטואלים שכל אדם, גם אם אינו דתי, ימצא בהם התרוממותֿרוח וחיבור קהילתי עמוק. יש בו מודלים להסכמות רחבות בין מגזרים שונים במדינת ישראל, החולקים מרחב עירוני משותף – דתיים, חילוניים, וכן מיעוטים לאֿיהודיים – סביב סוגיית השבת. חלק מן המאמרים בוחנים את ההלכה כבסיס לשבת ואת הרלוונטיות שלה לחיים החילוניים. יש בגיליון זה גם התייחסות לתרבות הצריכה שגדלה באופן ניכר במדינת ישראל בעשור האחרון ותפסה מקום הולך וגובר בשבת הישראלית.

האם ישנו סיכוי למצוא את הדרך הרחבה, המכילה, המאפשרת לכל אחד למצוא את הארמון בזמן של השבת בחייו, וליצור יחד שלם הגדול מסך חלקיו? האם נצליח לרקום חיים תרבותיים, רוחניים וחברתיים עשירים כשהשבת היא עוגן משמעותי בהם? שאלות אלו עומדות בבסיס גיליון זה.

פנים הוא ארגוןֿגג המאגד תחתיו שישים ארגונים העוסקים בחינוך, בקהילה ובתרבות יהודיתֿישראלית. ארגוני פנים פרושים על כל הקשת היהודית בישראל: דתיים, חילוניים, מסורתיים, קונסרבטיביים ורפורמים. הארגונים עוסקים זה למעלה מֿ25 שנה בהתאמת הקיום היהודי אל החיים הישראליים. הארגונים פעילים בכל רחבי ישראל ומפעילים מאות תוכניות לימוד, פעילויות קהילתיות, כנסים, פסטיבלים וטקסים. השנה לקחנו לעצמנו מטרה להתבונן בעשייה בנושא השבת ולייחד לה, כערך יהודי מוביל וכעוגן משמעותי בחברה הישראלית, את הגיליון שלפניכם.

אני מבקשת להודות מעומק הלב למערכת כתב העת ובראשה לעורך, פרופ' אבי שגיא, שאִפשר לי, זו השנה השנייה, להצמיח את הדיון המרתק הזה. תודה עמוקה לאודיה גולדשמידט על עבודתה המסורה והמקצועית בהוצאת גיליון זה לאור. תודות לכל הכותבות והכותבים שאפשרו לנו ללוות את תהליך הכתיבה והחשיבה שלהם מתוך אמון ופתיחות. תודה למיזם שבת UNPLUGGED ולעומדת בראשו על התמיכה ועל השותפות בשנה הראשונה מלאת האתגרים והשאלות ב"בית היוצר" של המיזם.

זכינו בשנה זו לשיתוף פעולה מבורך ופורה עם מיזם שבת UNPLUGGED מבית קרן אבי חי. אני שמחה להוסיף את ברכתה של מנכ"לית "שערים – מגשימים יהדות ישראלית" ומייסדת מיזם שבת UNPLUGGED, ד"ר רות קבסה-אברמזון.

 

כתבות נוספות

הארגונים שלנו