נס לא קרה לנו - מאת יזהר הס
הפרחים לצה"ל. הצבא זכה לציון לשבח על המהלך הצבאי הנחוש. אין להמעיט מהישגיו. אך במבצע הזה למדנו דבר-מה נוסף: האתיקה של צה"ל השתנתה. ואינני מדבר על היחס לאוכלוסיה האזרחית עזה או על הפגיעה בבלתי-מעורבים. בכך יעסקו אחרים. כוונתי להיבט אחר של האתיקה, האתיקה של צה"ל ביחס לחייליו שלו, האחריות האתית שיש לו לא רק לגופם אלא גם לנפשם.
הרבנות הצבאית במערכה הזו חרגה באופן קיצוני מהמנדט שניתן לה. מגוף בתוך אכ"א שאמור לעסוק במתן שירותי דת לחיילים (בני כל הדתות) היא הייתה למוסד פונדמנטליסטי, כמעט מיסיונרי, המנסה לצבוע את המעשה הצבאי במונחים דתיים-משיחיים. כך הפכה המערכה בעזה, ממבצע לגיטימי של מדינה ריבונית, למלחמת דת.
רב גדודי בחטיבת גולני מתאר במכתב שפורסם באחד מאתרי האינטרנט את הרגעים שלפני כניסת הכוחות: "הסמג"ד קרא לפני החיילים את תפילת היציאה לקרב ופקד עליהם לחזור אחריו. גדוד שלם של מאות לוחמים צועקים אחרי ברק 'אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא', ובסוף התפילה הוא ביקש ממני לתקוע בשופר, כמו אז, בכיבוש הארץ...".
הרבנות הצבאית עושה בצה"ל כבתוך בשלה, מתעלמת מהחלטות פיקודיות, מדירה את חיל החינוך מתפקידיו ההיסטוריים כממונה על החינוך והתרבות בצבא, ומנכסת לעצמה - לעיתים בגלגול עיניים ותמיד בהתנשאות - את תפקיד ההנהגה הרוחנית של הצבא. כשרב יחידתי עובר ערב קרב בין הלוחמים, בידו ספר תורה, מניח יד על הראשים ומעניק ברכה משל היה כהן גדול, אין זה ראוי. זוהי גניבת דעת. סיטואציית היציאה לקרב כה טעונה, כה פריכה, כה קדושה (במובן ההומניסטי, לא רק הדתי), שאין לרבנות שום זכות לגייסה לסדר היום הדתי-משיחי שלה.
צה"ל, מתוך כורח מוצדק, לוקח את ילדינו ומטיל אותם להוויה טוטאלית של אימונים ומשמעת. בעת הצורך, הוא גם יוציא אותם לקרב ויסכן את חייהם. אלה חוויות מכוננות, צורבות תודעה. איש לא רשאי לנצל את הפלטפורמה הזו למטרותיו. אף גורם לא רשאי לנהוג באופן שלא יכבד את החייל כאדם. הצבא יכול ליטול את חיי החייל, אך אסור לו ליטול את חירות מחשבתו או להשפיע באופן לא הגון, לא מוסרי, לא אתי, על אמונותיו והשקפותיו. בוודאי לא בענייני דת.
מעללי הרבצ"ר תא"ל אביחי רונצקי נסקרו בהרחבה, אך רוחו – "רוח המפקד" – משפיעה גם על רבני היחידות ונותנת להם רוח גבית לתהליכים שבעבר נעצרו בש"ג. הרבנים היחידתיים מביאים עמם לשטח את חבריהם להרצאות ודרשות בענייני דיומא (מעין 'מדור מרצים' של פעם, רק בלי האתיקה של ההסברה עליה התחנכו כל קציני החינוך מאז ומעולם). כך התברר שרבה של צפת, שמואל אליהו, שנחקר בעבר על הסתה, הגיע לדרוש בפני חיילים על גבול עזה. הגיע גם הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר בשדרות. הוא טיבל דרשתו לחיילים בפסוק המתייחס לנקמת אלוהים בבבל, שנאמר "וניפץ את עולליך אל הסלע". במלחמה הזו, כך אמר לפי הפרסום, "אין חפים מפשע", ולכן ניתן לפגוע באזרחים. הרבנים הללו אינם היחידים. מדובר במסע צדקני של "חיזוק רוחני", שבתשתיתו אג'נדה רחבה בהרבה. אג'נדה שלא לוקחת את צה"ל שלנו למקום טוב.
והפעם נחצה קו אדום. איזה חייל יסרב לציצית חינם (והרבנות חילקה אלפי ציציות בשטחי הכינוס) כאשר הרב מבטיח שהציצית תשמור עליו יותר משכפ"ץ? אבל השאלה היא לא אם יהיה חייל שיסרב, אלא אם ראוי שהצבא יאפשר לרבנות הצבאית לחלל כך, ולמטרותיה שלה, את פרק הזמן המעצב הזה בחייו של אדם. והמטרות, בל נטעה, הן פוליטיות. לא פוליטיות במובן המפלגתי הצר, אלא במובן המהותי יותר. אנחנו נאבקים כאן על דמותו של צה"ל ועל דמותה של החברה הישראלית.
עו"ד יזהר הס הוא מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל
