|
|
|
|
|
מדינת ישראל, הצעה לתיקון. מאמר של א. ב. יהושע
10.06.2009
בואו ונתאר לעצמנו שבמאי 1948, כאשר בן גוריון וחבריו הכריזו על הקמת מדינת ישראל, לא היה בשטח הריבוני של המדינה החדשה אף אדם שאיננו מגדיר את עצמו כיהודי. לא ערבי פלסטיני אחד וגם לא דרוזי או צ´רקסי. כיצד היו מכנים אז את המדינה החדשה שנולדה?
במגילת העצמאות נאמרו הדברים בצורה ברורה ונכונה. "הננו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". הכרזה שנוקבת ברור בשמה של המדינה החדשה וקוראת לה ישראל. כי הרי שם הטריטוריה הוא ארץ ישראל, שהוא שמו המקורי של העם - עם ישראל - שניתן לו לפי הכתוב במקרא על ידי האלוהים עצמו ושימש אותו מאות בשנים כשמו הבלעדי לפני שהצטרף אליו, אך מבלי לבטלו, השם "יהודי".
וגם אז, במשך אלפי שנים נשאר השם "ישראל" או "עם ישראל" שם דומיננטי, אם לא בלעדי לגמרי, בסידור התפילה ובהרבה מאוד טקסטים קנוניים של העם. והרי אם היו היום עולים מקבריהם משה רבנו, שמואל ושאול, השופטים המלכים והנביאים, והיינו שואלים אותם: אנא רבותי, הזדהו, מי אתם? הם היו עונים: אנחנו ישראלים או בני ישראל. אם היינו חוזרים ושואלים, ומה בדבר ה"אופי היהודי" שלכם? הם היו אומרים, איננו מבינים למה אתם מתכוונים.
טועים החושבים שהשם ישראל או ישראלי יש בו אלמנט "כנעני" שמבטל את המשתמע במהות ובתרבות היהודית של אלפי שנות הגלות. ההיפך הוא הנכון. "ישראל" הוא שם שכולל יותר היסטוריה ותרבות של העם מאשר השם "יהודי". ישראל הוא גם השם המקורי והאוניברסלי בו משתמשים עמי העולם במקורותיהם הדתיים, בעוד שהכינוי "יהודי" אינו אחיד ומשתנה משפה לשפה, אפילו בפי היהודים המדברים שפות שונות. ...
לקריאת המאמר במלואו מאתר "הארץ" לחצו כאן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
