תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב לאמנות: בקיעים במראה - תערוכת אמנים יהודים, ברלין 1907

ב־1907 נפתחה בברלין תערוכה של אמנים יהודים. בדומה לקהילה היהודית בברלין גם התערוכה הייתה גדושת סתירות: יהודית אך לא דתית; לאומית אך לא ציונית; רוחה מתבוללת וגרמנית  -   אך נכללו בה עבודות של אמנים יהודים ממזרח אירופה.  

בין האמנים שהשתתפו בתערוכה: לסר אורי, יוסף ישראליס, פיסארו, מאוריצי גוטליב,  

שמואל הירשנברג.  

שתיים־עשרה עבודות מתוך מאתיים הציורים והפסלים שהוצגו באותה תערוכה כלולים באוסף המוזיאון וכן מחצית מהאמנים שהציגו בה מיוצגים באוסף; כל אלה הם מוקד התערוכה הנוכחית בתוספת השאילות.  

אוצרת : ד"ר בת-שבע גודלמן אידה  

"תערוכת אמנים יהודים" נפתחה ב-17 בנובמבר 1907 ב-12:00 בצהריים, בגלריה לאמנות עתיקה ועכשווית,   ברחוב וילהלמשטראסה 45 שבמרכז ברלין .  

רחוב זה, שמתחבר עם שדרת אונטר דן לינדן ונמשך במקביל לפרידריכשטראסה, נמצא לא הרחק מתחנת הרכבת המרכזית. בברלין של התקופה האימפריאליסטית, שכן מרכז הכוח השלטוני של האימפריה הגרמנית בווילהלמשטראסה, ושם היו גם בתי המגורים של הנשיא וראש הממשלה.   ניתן אמנם לומר שנדרשה תעוזה מיוחדת כדי להציב תערוכה של אמנים יהודים דווקא ברחוב הזה, אך למעשה התנהלה בחירת היצירות לתערוכה תחת עינו הביקורתית של הקיסר והושפעה מחיבתו לאמנות אקדמית.  

אין ספק שברלין הייתה אחת הערים החדשות המרגשות ביותר באירופה. גרמניה, שהתאחדה ב-1871 לאחר כיבושים טריטוריאליים ולאחר שניצחה את צרפת במלחמת צרפת-פרוסיה, עלתה כאומה חדשה שכלכלתה הגואה עוררה אופטימיות בכל. היהודים הגרמנים נטלו חלק באופטימיזם הנלהב הזה.  

את התערוכה ארגנה "החברה לקידום אמנות יהודית".    

היושב-ראש היה רודולף שילדקראוט (1862-1930),   וסייעו בידו שני אמנים פולנים: אלפרד נוֹסיג (1864-1943) מלבוב, ולאופולד פיליחובסקי (1869-1933) מפילה שליד סייראז´. הקהילה היהודית בברלין נתנה את חסותה לאירוע, ורבים מבין האמנים תרמו את יצירותיהם למכירה,   שהכנסותיה היו קודש לקרן חינוך לאמנים יהודים צעירים.   חבר השופטים, הלא-יהודי, כלל שלושה אמנים אקדמיים ידועים: אוטו היינריך אנגל (1866-1949), יו"ר ועדת "תערוכת האמנות הגדולה של ברלין", תערוכה שנתית שערכו האקדמיה המלכותית לאמנויות ואגודת אמני ברלין; הצייר פרופ´ אוסקר פרנצל (1855-1915); והפסל פרופ´ לודויג מנצל (1858-1936) – חברי האגודה, שייצגו "סגנון שהיה אקדמי יותר מאשר אימפרסיוניסטי".   עבודות של שלושתם היו באוסף ה- Nationalgalerie  כבר ב-1903. התיאור הקטלוגי של עבודותיהם מספק מבט על המוטיבים המקובלים באותה התקופה.  

במבט לאחור, בחירת היצירות הייתה מוקפדת ומשובחת. המארגנים הציגו עבודות בנות-זמנם (1903 עד 1907), ככל שהדבר התאפשר, ונתנו במה לכישרונות צעירים רבים, כולל נשים.   כך למשל, היצירה התנ"כית החדשה של לסר אורי (משה, 1907, ) ויצירה מאוחרת של קאמי פיסארו (נערה מתקנת גרביים, 1903, קט´ 1907 112) הוצגו לצד יצירותיהם של מרגוט ליפמן (דיוקנה של גברת [דיוקן עצמי], 1906,); של בלה צ´ובל, אז בן 24 בלבד; גאורג (יז´י) מרקל בן ה-26 (1881-1976), שצייר דיוקן של ארתור מרקוביץ´ בצעירותו; ואמנים צעירים נוספים.  

התערוכה הייתה רוויה בסתירות וניגודים – היא הייתה יהודית אך לא דתית, לאומית אך לא ציונית, מתבוללת וגרמנית אך כללה יצירות של יהודים שמוצאם במזרח-אירופה ( Ostjuden ), לא בסגנון ה"סצסיון" אך כן כללה מספר יצירות נטורליסטיות מעין אלה שהוצגו על ידי ה"סצסיון הברלינאי".   קרוב ל-200 יצירות אמנות הוצגו בשישה חללי גלריה,   ביניהן 40 עבודות פיסול; העבודות האחרות היו ברובן ציורים, אך הוצגו גם רישומים והדפסים אחדים. היה מספר דומה של ציורי דיוקן וציורי נוף.  

לסר אורי , לעומתו, לא הציג אף לא אחד מציורי נוף ברלין שלו. במקום זאת, הוא בחר שלוש יצירות תנ"כיות אדירות-ממדים – ירושלים, 1896 (קט´ 1907 138); ירמיהו, 1897 (קט´ 1907 136), ומשה, 1907– לצד עבודות מוקדמות שלו, משנות ה-80 של המאה ה-19.  

היצירות התנ"כיות היו חשובות ביותר עבור אורי, אבל רק לעתים נדירות זכו לאותה מידת אהדה וביקורת חיובית כמו ציורי הנוף העירוני שלו. הוא ראה בציורים אלה ניסיון מודרני ליצור אמנות יהודית אותנטית. האיקונוגרפיה שלו לא חיקתה מוטיבים ואפיונים נוצריים, אלא ניסתה להשיג יצירת משמעות חדשה ועצמאית.    

ב-1901 הוא כתב:  

מאגר מקורות

• מאמרים נבחרים
• קטעי עיתונות
• שבעים פנים לתורה
• דברים בשם אומרם
• מחקרים
• פרשות שבוע נבחרות
• דוחות ציבוריים
• פנינת הספר