מאי חנוכה / מנדלי מוכר ספרים
30.11.2009
מאי חנוכה /
מנדלי מוכר-ספרים
מאתר בן יהודה
– נס גדול נעשה לי בחנוכה.
- לי, אתה אומר, שמואל, ואותי אתה מוציא מן הכלל? כלום לא הייתי אף אני באותו הנס?
– כך הוא, איגנאץ רחימאי, לי ולא לך.
– זה דרככם תמיד, אתם יהודים מבית-מדרש הישן, להתנשא עלינו, בעלי המהלך החדש, ביהדותכם, כאילו היהדות שלכם היא ומונופוליה היא בידיכם.
– דבר זה שאמרת, אגנאץ, אינו מענין ספורי זה, שפתחתי בו, ואינו דבר בעתו.
עכשיו אורח יקר אתה לי, מזומן אצלי לשחוק קרטיסים ולסעודה של חנוכה עם שאר חברינו הנכבדים, אף-על-פי-כן, כיון שבאת עמי בטרוניא והשעה פנויה לנו, שעדיין לא באו חברינו, לא אכבוש את תשובתי לך.
אמת הדבר, כל מיני ישראל, בין אדוקים ובין משכילים חדשים גם ישנים, כלם יהודים, אני, למשל, שמנעורי גדלתי באהלי שם – בחדרי המלמדים ובישיבות, אני יהודי; ואף אתה, שמילדותך נתגדלת באסכוליותיהם, יהודי אתה.
אבל ביני ובינך חילוק גדול מאד.
אני וכל מי שכמותי, שתורתנו בתוך מעינו והיהדות נבלעה ברמ"ח אברינו, אנו טועמים טעם מיוחד בדברים שביהדות ומנהגיה מדעת ושלא מדעת, ואפילו אלמלי החמצנו והיינו כופרים בעיקר, חס ושלום, וטעם זה אין יכול לטעום לא אתה ולא שבי פשע ביעקב, שעול תורה ומצוות לא היה עליכם ול´ת קריתם ולא שניתם מימיכם, אפילו לאחר שתתחרטו על מעשיכם ותקיימו את המנהגים בחסידות ובכוונה גדולה.
– שמואל, כאחד הבטלנים חובשי בית-מדרש תדבר, דברי פלפול וסברא הפורחים באויר.
כל זמן שלא תביא ראיות לדבריך הדין עמי לחלוק ולומר, שאין ממש בהם.
ראיות אתה מבקש, חביבי! ראיות יש בידי חבילות חבילות...
– ערבא טבא, ערבא טבא! – אמרו אורחים קרואים בכניסתם לבית – מה לכם, אהובים, שכך אתם צועקים ורותחים, כתלמידי-חכמים מנצחים זה את זה בהלכות הקרטיסים, עד שאינכם משגיחים בנו, אומרים אנו לכם ערבא טבא שתי פעמים ואין מכם עונה!
– א – א, ברוכים הבאים, רבותי! ברוך הבא, כמו טודרוס, מר זרח, מר גימפל, מר...
מר...
– בחנוכה אין אומרים מר אלא רבי, כמו שאין אומרים מגדיל אלא מגדול בשבת ויום טוב...
כמה יהודים מסיחים? שמא הפסקנוך, שמואל, באמצע דבורך, רשאי אתה לחזור לענינך ואנו נצא מזה אל החדר השני ונפקוד לשלום את שרה אשתך.
– בבקשה מכם, רבותי, שבו לכם פה! אין לי כאן עסק כנסתרות, אדרבה, שבו ושמעו נא גם אתם, אם יש ברצונכם.
אני התחלתי לספר כאן לחברנו את הנס הגדול, שנעשה לי בחנוכה.
– ספר נא, שמואל, ונשמע גם אנו, אבל אל תאחר אותנו ברוב דברים, שלא לצורך.
לא נברא.
הלילה, ליל "זאת חנוכה" אלא לגירסא בקרטיסים עד עלות עמוד-השחר.
– מעשה זה, שהיה בי, לא רב הוא, וכל חשיבותו אצלי אינה אלא מפני תולדתו הנכבדה, שהגיעה לי ממנו, ושבשבילה עשיתי אותו קבע ומזכירו תמיד בלילה הזה...........
לקריאת הסיפור במלואו מאתר "בן יהודה" לחצו כאן
|