לשחרר את הכותל שנית
04.01.2010
בכנס החשוב על היהדות הקונסרבטיבית, שננעל בשבוע שעבר במכון ון-ליר הציג ד"ר קובי כהן-הטב מחקר שערך על המאבק הציבורי של התנועה המסורתית בישראל נגד ההדרה המתמשכת של הזרמים הלא-אורתודוקסיים מהכותל המערבי.
בעיצומה של מלחמת ששת הימים, בעיצומה ממש, זימן ראש הממשלה לוי אשכול את שר הדתות ואת ראשי העדות הדתיות בישראל – יהודים, נוצרים ומוסלמים, והקריא באוזניהם הודעה לפיה האחריות על המקומות הקדושים היא בסמכותם. את היהודים ייצגו הרבנים הראשיים, אך לא הם, כי אם שר הדתות דאז הרב ד"ר זרח ורהפטיג, הבין מיד את המשמעות. בזיכרונותיו הוא אף כתב "אני תפשתי מייד את ניהול העניינים של הכותל המערבי".
ורהפטיג היה תלמיד חכם, ד"ר למשפטים וגם פוליטיקאי מוכשר שידע לייצג את הפועל המזרחי, ולימים את המפד"ל, מהכנסת הראשונה ועד התשיעית. לא פחות. הוא היה מתון, החרד"ליות עוד לא באה אז לעולם, אבל המעשה הנמהר ההוא של אשכול, והפרשנות המהירה והמרחיבה של ורהפטיג, הם שזרעו את הזרעים, שהפכו מקץ דור וחצי את המתחם הלאומי-תרבותי-דתי הזה לבית כנסת חרדי.
הכתובת הייתה על הכותל הריסת שכונת המוגרבים, השכונה הסמוכה לכותל, מיד בתום המלחמה, פינתה ויצרה את הרחבה הגדולה בצמוד לכותל. המונים, מאות אלפים, נהרו לכותל באותם ימים. דתיים, חילונים, חרדים, יהודים מהארץ ומחו"ל. הכותל היה למוקד הזדהות עממי, לאומי. כותל לכולם. אך אז, לראשונה בתולדותיו, הוצבו בחלק הקדמי של הרחבה, בצמוד לכותל, מחסומי ברזל. זו הייתה המחיצה הראשונה בין גברים לנשים. הכותל כבר ידע ניסיונות כאלה, בשלהי שלטון התורכים ובתקופת המנדט נעשו ניסיונות הפרדה בין המינים ברחבת הכותל, אך הם כשלו. רוב שנותיו, בשנים שהייתה ליהודים גישה לכותל המערבי ובשנים שלא הייתה, מעולם לא עמדה במקום מחיצה. אך עתה קמה לה מחיצה, שכמובן הפקיעה את מרבית השטח, ואת החלק הטוב יותר של השטח, לטובת הגברים; ומחסומים הושמו לסמן את הכניסות; וסדרנים הוצבו לשמור על ההפרדה ולחלק כיפות נייר לגברים שביקשו להתקרב לכותל עצמו. .....
לקריאת המאמר במלואו מאתר ynet לחצו כאן
לקריאת מאמר של הרב פרופ' דניאל שפרבר מאתר nrg לחצו כאן
|
