|
|
|
|
|
יודאיקה טוויסט
13.01.2010
יודאיקה טוויסט מחבר: דוד שפרבר
מאז שנות השישים המאוחרות, וביתר שאת במהלך שנות השמונים, תפסו פריטי היודאיקה מקום של ממש ביצירתם של אמנים יהודים בישראל ובחו"ל. יודאיקה – אך לא תמיד "יידישקייט". ביצירה העכשווית, פריטים אלה היו לא פעם מוטיב רדיקלי, חתרני, שנשזר במוקדים המרכזיים של שיח האמנות. בתחום זה בלטו ובולטים אמנים כמו מוטי מזרחי, מיכאל דרוקס, חיים מאור, יוסי צמח, ז´אק ז´אנו, בלו-סימיון פיינרו ובמידה רבה מאוד גם נחמה גולן.
מגמה זו של שילוב פריטים ומוטיבים של יודאיקה בעולם האמנות אף אינה נפרדת מן השינויים שחלו בעולם היודאיקה עצמו. למעשה, מאז ראשית שנות השלושים של המאה הקודמת שלטה בכיפת עיצוב המוצר היהודי מגמה מודרניסטית שהתאפיינה בעיצוב נקי, פשוט ופונקציונלי. זו אינה מהפכה, כי אם המשך של מגמה קיימת: היצירה היהודית הפלסטית לאורך הדורות עוסקת הרי בעיצוב מוצר: תשמישי מצווה, תשמישי קדושה וכלים מותאמי תרבות. ואולם, בשנות השמונים החלה לחדור לתחום זה מגמה פוסט-מודרנית. מגמה זו, ציינה למשל חיה פרידברג, מאופיינת בהעדפת ערכים רגשיים ורעיוניים. יוצרי היודאיקה עצמם מבקשים להנכיח את המשמעות ואת הרושם שמעורר הכלי או ליצוק בו משמעות חדשה, ולאו דווקא לעסוק בעיצובו הפונקציונלי.
עבודותו של סאלו ראבד (
Rawet, יליד ברזיל, חי ופועל בארה"ב) יכולה להדגים יפה את המגמה הזאת.
החנוכיה שלו מקשרת בין מיתוס נס החנוכה לחיפוש אחר מזור למחלות חשוכות מרפא. הוא עושה זאת בשימוש במבחנות רפואיות בתור קנים לחנוכייה. המבחנות הרבות, כמו כמות השמן הגדולה שבהן, מכוונות לספק אור לתקופה של יותר משמונה ימים. בעבודה זו גילוי הנס והופעתו אינם נעשים במרחב הפולחן הדתי וכליו, אלא במרחב הרפואי, במסגרת הניסיון האנושי של הרפואה להשתלב ב"מעשי נסים" של מרפא ומזור בעידן הסרטן והאיידס. הציפייה לנס רפואי כרוכה בהתמודדות יומיומית קשה עם סבל, אובדן וכליה. בעבודתו יוצק ראבד משמעות אקטואלית חדה וקשה למושג נס.
סאלו ראבד, חנוכייה: בציפייה לנסים, 1995, עץ, זכוכית, שמן זית ופתילי כותנה
לקריאת מאמרו של דוד שפרבר במלואו מאתר "טקסטורה" לחצו כאן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
