המגמה הזו מתיישבת עם הנטייה של הזרם המרכזי בחברה הישראלית. יש כאן אמירה ברורה. מצד אחד, הציבור הכללי אומר: אל תגידו לנו מה לעשות ואיך להתנהג. האמירה הזו מקבלת רוח גבית מן הפרשנות המשפטית של חוק החמץ המציבה תמרור עצור גדול מול החרדים. מצד שני, השוק החופשי אומר את שלו: יש ציבור גדול שרוצה להיות "די כשר." דפוס זה חוזר על עצמו בכל אותם מצבים בהם אין התערבות ממסדית. מזה עשרות שנים שהציבור ממשיך לקיים שורה של מנהגים ופולחנים כגון טקסי ברית מילה לבנים, חגיגות בר ובר-מצווה וסדרי פסח ללא צורך בהתערבות ממסדית.

לפני מספר ימים הסבו מרבית האזרחים היהודים במדינה סביב שולחן הסדר והמשיכו לקיים פולחן בן אלפי שנים. הם לא נזקקו למשמרות המהפכה או למשטרת הצניעות כדי להביא אותם לעשות זאת. הם הגיעו לשולחנות הסדר מתוך בחירה חופשית. השנה הזו, הסבתי לראשונה לסדר עם בני משפחה של חתני, משפחה שנקשרתי אליה בקשרי נישואין ושמעולם לא חלקתי איתה את חווית הסדר. זו משפחה חילונית מוצהרת, אשר לפי כל הציפיות שלי היו אמורים "לחפף" את הסדר ולהתמקד בארוחה מסורתית ומשביעה. בדמיוני ראיתי אותם ניגשים לפולחן העתיק עם שילוב של זלזול, ציניות ובורות. אודה על האמת, אני, שרגיל להשתתף בסדרי פסח רוויים בלימוד, עיון ופרשנות חששתי מכך. מה שקרה היה הפוך מן הציפיות. המשפחה החילונית החדשה שלי הייתה נלהבת, חיובית ופתוחה לסדר ה"רציני" שהוכן עבורם על ידי בתי ובן זוגה. בנוסף, בני המשפחה, על דורותיהם הפגינו ידע סביר ואף יותר מכך במנהגי ליל הסדר, בטקסטים ובניגונים. כך חווינו סדר "חילוני" שארך כחמש שעות מלאות משמעות והנאה.

המשכנו עם כל עם ישראל לנפוש. בחיפושינו אחר מסעדה לא רצינו להידחק לתוך הצפיפות במסעדות הכשרות, ומצד שני לא רצינו לאכול במסעדה שבה מוגש חמץ בגלוי. כך היגענו למסעדה בקיבוץ חפציבה, בשם דג-דגן. מסעדת דגים, הפתוחה בכל ימות השבוע, ובהיותה מסעדה חלבית היא כשרה דה פקטו. כך גם בפסח. המסעדה הזו הקפידה להוציא מן התפריט את כל הפריטים שאינם כשרים לפסח ובכך יצרה אווירה נינוחה לסועדים שביקשו להרגיש בבית מחד, מבלי להזדקק לדקדוקי בדיקות ותעודות.

אין זה חדש שאחוז ניכר מן הציבור הלא אורתודוכסי חש זיקה למסורת ברגעים מסויימים בלוח השנה ובמחזור החיים. את זאת למדנו ממחקרים רבים, ביניהם סקרי מכון גוטמן שנערכו בשנים האחרונות. מה שלא ברור הוא כיצד הציבור הזה פועל מול מצבים בהם נדרשת הכרעה בין שמירה על המסורת לבין התעלמות ממנה. מה שעולה מחווית הפסח שלי הוא שככל שהציבור הזה חשוף לאלטרנטיבות ליבראליות, סבירות, אסטטיות (וטעימות), אז התגובה היא חיובית והרצון הוא להשתייך ולחוות. אפשר לראות בכך הזמנה לכל בוני התוכניות ומגישי השירות למיניהם היכולים לכוון את עצמם לציבור המעוניין להיות "די כשר".

ד"ר אילן אזרחי, מנהל בית הספר המרכזי ללימודי ירושלים, יד יצחק בן-צבי, וחבר הועד המנהל של עמותת פנים להתחדשות יהודית בישראל.

מאגר מקורות

• מאמרים נבחרים
• קטעי עיתונות
• שבעים פנים לתורה
• דברים בשם אומרם
• מחקרים
• פרשות שבוע נבחרות
• דוחות ציבוריים
• פנינת הספר