חמש נקודות מרכזיות מתוך מסקנות דו"ח ועדת שנהר שנוגעות לעניינו של מסמך זה:  

מוצאנו לנכון להציג בתמצות רב, מספר נקודות ודגשים מרכזיים במסקנות ועדת שנהר, שנראים לנו משמעותיים ביותר לעניינו של מסמך זה, הן כדי להסתייע באבחנות והמשגות חשובות ביותר של הוועדה, והן על מנת להמחיש את התרומה המכרעת והייחודית שיש לארגונים ליישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר, למרות שהדו"ח לא עוסק בהם ישירות. רוב הציטוטים מדברים בעד עצמם.

להלן מספר נקודות נבחרות מהדו"ח:

1. דילמת השימוש במושג "חילוני" על הטיותיו השונות.

ציטוט: "…במינוח המקובל בחברה הישראלית מוגדר הציבור המחנך את בניו ובנותיו בחינוך הממלכתי-הכללי בשם הציבור "החילוני". למרות השימוש הרווח במושג "חילוני", אין הוא מקובל על חלקים רבים בציבור, שאותו הוא אמור להגדיר ואשר את זהותו התרבותית יהודית הוא אמור לשקף, רבים היו מעדיפים שימוש במושגים אחרים דוגמת המושג "החופשי"או הציבור "הכללי". ההתנגדות למושג "חילוני" מכוונת בעיקר למשמעות השלילית המתלווה אליו, זו המעמידה ציבור זה כנעדר זהת יהודית בעלת תוכן חיובי השונה מזו הדתית, או המציגה אתו רק כהיפוכו של הציבור האורתודוקסי. תפיסות אלו ודומות להן של המושג "חילוני" מסלפות את דמותו התרבותית של הציבור, שאותו הוא נועד להגדיר. עם זאת, למרות הסתייגותם העקרונית של חברי הוועדה מן המושג "חילוני", אך בשל תפוצתו הנרחבת, ייעשה בו להלן שימוש כדי לתאר את הציבור המחנך את ילדיו במסגרת החינוך הממלכתי-הכללי והמהווה את הרוב הגדול במדינת ישראל… ("עם ועולם ע' 5)

הקטע שלעיל משקף וויכוח נוקב שמתקיים במרחב שמבחינה סוציולוגית מוגדר בחברה הישראלית כחילוני, ומוכלל כולו במערכת החינוך הכללית. הוא משקף את האמביוולנטיות כלפי המושג "חילוני", הבאה לביטוי במסקנה הפרדוכסלית משהוא, שלמרות ההתנגדות של רוב חברי הועדה הם מחליטים בסופו של דבר דווקא להשתמש במושג "חילוני" לצורך הגדרת הציבור בו מתמקד הדו"ח. הוויכוח הזה מתקיים ברמות שונות גם בין הארגונים בהם ממוקד מסמך זה. יש חשיבות רבה מאוד למישניות הוויכוח הזה לעומת הקול החד והברור שעולה מהטקסט, שמדובר בציבור בעל זהות יהודית תרבותית חיובית משל עצמה. ציבור יהודי זה החלוק בתוכו לגבי מושג החילוניות, מנהל וויכוח נוקב עם ציבור אחר, קטן ממנו בהרבה בחברה הישראלית המגדיר את זהותו היהודית במושגים דתיים-הלכתיים מצומצמים יותר. לכן גם בחרנו להגדיר את נושא מסמך זה במושג של יהדות כתרבות ולא במושג של יהדות חילונית.

2. הפלורליזם העקרוני של החינוך הכללי.

ציטוט: "..הפלורליזם העקרוני של החינוך הכללי והצורך המתמיד להתמודד עם זרמי מחשבה והשקפות עולם מגוונות טומנים בחובם מתח פנימי הבא לביטוי מיוחד בהוראת מקצועות היהדות…"… "…הועדה סבורה, כי יש לעשות את הפלורליזם של החינוך הכללי למנוף להעמקה תרבותית ולהעשרה והתנסות חינוכית משמעותית, תוך היענות לאתגרי התקופה. יש לעשות את בית הספר הכללי למוקד לפיתוח אופציות לקיום תרבותי יהודי-ישראלי המשוחרר מתלות בסמכות ההלכה והמקיים זיקה לתולדות ישראל ויצירתו ממגוון היבטים תוך ביקורת וחידוש…" ("עם ועולם ע' 6)

הועדה קובעת כאן את הפלורליזם כערך מכונן וראשוני בתשתית מערכת החינוך הכללית שממנה נגזרת עמדתה כלפי היהדות והזהות היהודית. יש כאן אמירה אמיצה המציגה את הקונפליקט המובנה בין עמדה זו לגישה היהודית הדתית-הלכתית, שעל פיה מקור הסמכות היא ההלכה.

3. המפתח לשינוי המצב: החזרת האחריות לחינוך לחברה ולקהילה שמקרבן באים התלמידים.

ציטוט: "… חברה המוסרת את חינוך בניה ובנותיה בקבלנות למי שמוכן לעסוק בכך, אפילו אם כוונותיו סותרות בעליל את האמונות והדעות של חבריה, הוא מצב לא תקין אשר מביא להתנגשות או להתחמקות. בית הספר הכללי לא צריך להיכנע לקנאות וגם לא לחלל הריק. הוא צריך לעודד את הציבור החילוני לגווניו לבטא את ערכיו, לפתח את תרבותו, לבקר את הישגיו ולהיפגש עם הדור הצעיר שלו…." ("עם ועולם ע' 9) …."

ובהמשך מופיע בחלק ההמלצות לפעולה: "…לעשות מאמצים מכוונים לגיוס מורים בעלי השקפת עולם ואורח חיים המקובלים על הציבור החילוני לגווניו, ובהתאם לאופי השונה של הקהילות שאותן משרתים בתי הספר…" ("עם ועולם" ע' 24)

4. היסוד המיוחד בתחום החינוך לזהות יהודית – התחום האינטר דיספלנירי – ההכרח במימד הערכי ובמימד של השקפת עולם בנוסף לממד הידע.

"…יש לדאוג לכך שהמסגרת של החינוך המטפלת בצד הערכי תוכל להקיף נוער בכל הרמות ובכל מסלולי ההוראה. במסגרת זאת יש לחפש את האיזון העדין בין היסודות הדיספלינריים לבין היסודות האינטרדיסיפלינריים שבלימודי היהדות." ("עם ועולם" ע' 7) ובהמשך: "…תהליך שלא רק יציג את העבר, אלא יתרום להתמודדות , למעורבות ובניין של השקפת עולם." ("עם ועולם" ע' 10)

דגש זה החוזר על עצמו במספר מקומות בדו"ח מדגישה את המרכיב המיוחד של נושא היהדות לעומת מקצועות או תחומי דעת אחרים. בבית הספר עוסקים ביהדות במסגרת מספר מקצועות דיסיפלינריים אך תחום היהדות והזהות היהודית הוא קודם כל תחום ערכי של אמונות ודיעות המצוי בתשתית השקפת העולם של כל יהודי הגדל במרחב הישראלי. כתחום כזה יש הכרח לעסוק בנושאי היהדות בכל המגמות המקצועיות, כולל הטכנולוגיות, וגם בכל הרמות השונות של התלמידים כולל אלו המכילות את התלמידים החלשים ביכולתם הלימודית. מעמד מיוחד זה מכתיב שילוב עיסוק בנושא בין תחומי הדעת עם הפעילות החברתית-תרבותית בבית הספר והקהילה.

5. טיפוח מסגרות לא פורמאליות וחוץ בית ספריות – המימד הקהילתי כמרכיב משלים הכרחי לפעולה החינוכית בתחום בית הספר.

"…יש לחתור להפיכת לימוד תולדות עם ישראל, יצירתו ותרבותו לחלק אורגני של פעילות תרבותית ורוחנית בקהילות שמהן באים התלמידים." ("עם ועולם" ע' 10) ובהמשך: "…כדי לעודד את לימוד מקצועות היהדות בחינוך הכללי מוצע לעודד במסגרתו הקמת בתי ספר ומסגרות לימוד פנים וחוץ בית-ספריות שיעמידו במרכז פעולתם את הוראת מקצועות היהדות ברוח לא אורתודוקסית ופלורליסטית…"

מדובר באמירת מפתח בדו"ח הנובעת מהמשתמע מהנאמר בסעיף הקודם. תנאי הכרחי לאפקטיביות ההתמודדות עם אתגר לימודי היהדות והזהות היהודית הוא קיומם של תהליכים מקבילים ומשולבים עם המרחב של הקהילה והמשפחה.

חמש נקודות מרכזיות בדו"ח ועדת שנהר