תקנת הגרים

הרב מיכאל גרץ והרבה תמר אלעד-אפלבום

אדם הולך ברחוב ורואה בית בוער. מה יעשה? אין זה ביתו, ובוודאי יוכלו אחרים לטפל בו? יתקשר למכבי האש או ימשיך ללכת? וכשמזהה בעיה חברתית המקבילה לשריפת בית, מה יעשה אדם? איך יוכל להמשיך ב"עסקים כרגיל" ולא לקחת אחריות ולחשוב על פתרון ולו המהפכני ביותר? תורת ישראל מלמדת "עזב תעזוב עמו" (שמות כג ה) ו"כי ימוך אחיך וחי עמך" (ויקרא כה כה). גם היום, בדור שלנו, עלינו לשמוע אליה ולקחת אחריות על השריפה.

על כן, איך אפשר לא לתמוהה על ההנהגה הממסדית הדתית במדינה, רבנים שהם בבחינת עיניים להם ולא יראו? לנגד עיניהם, בית בוער. עשרות אם לא מאות אלפים של אנשים אשר מוכרחים להיכנס בבריתו של עם ישראל ולתורת ישראל פן נאחר את המועד. אך הם, במקום לשנס מותניים ולהציע פתרונות, עדיין חושבים במונחים של גלות, אדם אחד או שניים בשנה הרוצים להצטרף לעם ישראל יספיקו להם. הבית בוער אך הם ממשיכים ללכת, לשמר את ההלכה כמות שחשבו שהיא, אף על פי שהיא עצמה חלוקה לשלל קולות, שונים ואפילו סותרים. לא בכדי שנו חכמים אזהרה על חשיבות הפתיחות לגרים כסימן לבריאות הנפשית של הדור "... גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור... [ויקרא רבה (וילנא) פרשה ב סימן ט].

בסיפור מדהים בתלמוד מזהיר אותנו הדמיון החז"לי מפני הרחקת גרים כמעשה אשר עלול להמיט אסון אנושי על עם ישראל: "תנו רבנן (במדבר ט"ו) והנפש אשר תעשה ביד רמה - זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית ל"ו) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש לאליפז (בראשית ל') ... תמנע בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית ל"ו) אלוף לוטן אלוף תמנע. וכל אלוף - מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי [באה להתגייר], באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה [יצא ממנה] עמלק, דצערינהו לישראל. מאי טעמא - דלא איבעי להו לרחקה [לה היו צריכים להרחיק אותה]. ... [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב].

מצב זה איננו חדש להנהגת עם ישראל. מצד אחד עמדה תמיד הקפדנות של זכריה בן אבקולס עליו אמרו "ענוותנותו [קרי: חוסר ההעזה שלו] של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו"(1), מצד שני העזת רבי שמעון הצדיק אשר הבין שמוכרחים לעשות מעשה כנגד ההלכה הקיימת על מנת להציל את העם מחורבן ובחר לדרוש את הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו) בבחינת שמותר להפר את התורה בזמן סכנה, דהיינו בעת שצריך לעשות למען התורה והעם (2).

עקרון זה של שמעון הצדיק שייך גם בזמן שקהל גדול מתייאש מן התורה. דווקא כשרואים קהל גדול - כמו העולים למדינת ישראל שאינם יהודים - מתייאש מן התורה, אזי חובה על המנהיגות הדתית אפילו להפר את התורה כדי להחזיר את התקווה מתורת ישראל לעם ישראל. כך קבע ר' שמעון בר יוחאי: "אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד - עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם, מה טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה' (3).

וכבר הפרו תורה משום עת לעשות לה'. בהליך ברור ומתוקן. זיהו בעיה המסכנת את העם כולו ואפילו חלקו הגדול וידעו לפעול לפתרונה ואפילו על ידי הפרת התורה או על ידי תיקון. בלשון הלכתית נקראה פעולה זאת "תקנה", שהיתה למעשה מעין חקיקה שבכוחה היה לשנות את ההלכה הקיימת לגמרי. והנה כשראה הלל הזקן שחוק התורה של שמיטת חובות בשנה השביעית גרם ליהודים להימנע מלתמוך בעניים קם והתקין תקנת פרוזבול כדי לעודד מתן הלוואות לעניים בשנת שמיטה (4).

לצד יחסו המיוחד של הלל הזקן לגרים, מסרה ההלכה היהודית בידי חכמיה כלי הקרוי תקנה, דהיינו מעין חקיקה מחדש של הלכה. משך כל הדורות היו רבנים אשר התקינו תקנות על מנת לשנות ההלכה הקיימת בדור מפני בעיה חברתית, אנושית או יהודית חמורה שאי אפשר היה לפתרה על ידי פרשנות ההלכה אפילו תהא המתקדמת ביותר. במלים אחרות, כוללת ההלכה כלי הנמסר לידי חכמי כל דור ודור שמטרתו לתקן את ההלכה ולפתור בעיות חמורות המתגלעות במפגש בינה ובין המציאות. אין דרך זאת חוץ הלכתית, נהפוך הוא, וכל הנדרש על מנת להפעילה הוא נכונות, רצון, אחריות ואומץ.

ימים אלה של שיבת ציון מופלאים הם, קהל גדול של אנשים עלה למדינת ישראל וקיבל אזרחות מתוקף חוק השבות. ובכל זאת, יש לזהות כי הבית בוער, שהרי לפי ההלכה הם אינם נחשבים ליהודים. אחים ואחיות אלה רוצים להיות חלק מעם ישראל, אזרחים במדינה היהודית. הם גאים בהיותם יהודים ולו בגלל מה שסבלו בעברם משום כינוי זה. הם נכונים לשרת בצה"ל, נכונים להינשא ולגדל את ילדיהם בארץ זאת, נכונים לתרום את תרומתם למדינה ועל ידי כך לעם ישראל כולו. והם רוצים ומוכנים להיחשב יהודים. אלא שהדרך בה מוצג להם רעיון הגיור ומשמעויותיו דוחה אותם, תרתי משמע. אכן, מספיק לזכור את דברי התוספות "וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים" כדי להבין את התקבולת בין מעשה הלל והצורך לתקנה דומה בעניין גיור לימינו (5).

ההלכה קובעת שמרגע הגיור יכול אדם להשתתף באופן מלא ושוויוני בטקסי מורשת היהדות כאילו היתה לו זאת ירושת אביו וירושת אמו, על כן יאמר "אלוהינו ואלוהי אבותינו"(6-7). מרגע בו יתקבלו כגרים לעם ישראל ולתורתו ייחשב כיהודי, ודבר זה יקנה לו, על פי ההלכה, האפשרות להתחיל לחשוב על עצמו כיהודי אמיתי, ולא כאזרח דרגה שנייה.

תקנת הגרים  

על כן, כל רב מכל זרם שהוא אשר נוכח בגודל הבעיה והמוכן לפעול כדי לפתור אותה בהתאם לגודל הסיכוי לעתיד העם היהודי ולמדינה היהודית יסכים לתקנה זאת על פי שיטת "ואידך זיל גמור" להלל הזקן כי:

אנו נקרא לכל אזרחי המדינה אשר רצונם הוא לגור במדינת ישראל כחלק מעם ישראל וכיהודי ואשר אינם נחשבים יהודים על ידי הממסד, לבוא ולהצהיר הצהרה בפני בית דין ובו נציגי יהדות ישראל על זרמיה השונים. על אזרחים אלה המבקשים להצהיר לעמוד בתנאים הבאים: מגורים בני שלוש שנים בישראל, דיבור בשפה העברית, השתתפות בחיי האומה בעבודה ובשירות צבאי, קיום חיי משפחה בישראל. אם יעמדו בתנאים אלה, יצהירו בפני בית דין הצהרה בת חמישה מרכיבים: על רצונם להיחשב ליהודים, על רצונם להיות אזרחים יהודיים של מדינת ישראל, על קבלת רעיון ייחודם ונצחיותם של עם ישראל ומורשת ישראל, על שאינם שייכים לדת אחרת, ועל התחייבותם לחנך את ילדיהם בחינוך ישראלי, ציוני ויהודי. אחר קבלת הצהרותיהם אלה ייכנסו ללימוד בן שנה, ללא תנאים. הם ילמדו מורשת ישראל, הסטוריה יהודית, ציונות ותרבות ישראל מפי מורי זרמי ישראל כולם. בסוף שנת הלימוד ייערכו טקס לציון קבלתם כגרים ויוכרו כיהודים. מבחינת הקשר עם הגיור לדורותיו הטקס יכלול לכל הפחות הטפת דם ברית לגברים וטבילה במקווה לנשים ולגברים.

בתי דין אלה ייחשבו כבתי דין של הדיוטות ויכללו נציגים מכל העם שייבחרו לתפקיד זה. השאיפה היא שבכל בית דין יהיה רב או רבה. אנו מציעים להקים מאה בתי דין כאלו ברחבי הארץ בשנה הקרובה במטרה לקבל 50,000 אזרחים בשנה. נציג את האנשים ותעודות הגיור שלהם לפני הממשלה בדרישה לרשום אותם כיהודים. גישה זו מבוססת על הגמרא ביבמות עט ע"א ופירוש הרשב"א: "מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף גרים. והא דאמרינן לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה היינו ב"ד מומחה אבל אלו נתגיירו בב"ד הדיוטות וכיון שנתגיירו חשו להן כדקי"ל כולם גרים הם כדאיתא בפרק כיצד (כ"ד ב') גמ' הנטען מן השפחה ונתגיירה, וכזה כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות איסורי ביאה יג, טו]". צוותים ובהם רבנים נציגי הזרמים השונים יכשירו את בתי הדין הללו לעבודתם.

לצורך השלב השני, שלב הלימוד, תיוסד מערכת שעורים ללימודי החובה ומערכת קליטה תרבותית ישראלית. כל זאת מבוסס על סיפורי הלל וגרים בתלמוד במסכת שבת. שם מופיעים שלושה סיפורים על גרים וגישות כלפי גרים. כל הסיפורים מלמדים שדרכו של הלל עדיפה, על-פי שלושה עקרונות המודגמים בנפרד, עקרון עקרון לסיפור.

הראשון מדגים הצורך ליצור אמון בין המתגיירים ובין אלה המקבלים אותם בעם. עלינו לפתח אמון בגרים ולבסס את אמונם בנו. השני מדגים את האפשרות לגייר אדם על סמך הוראת עקרון בלבד, בתנאי שאחר הגיור ילך וילמד. מילותיו של הלל הזקן "ואידך זיל גמור" אינן עצה טובה בעלמא אלא דרישה מן הגר. והשלישי מלמד על חובתנו לדאוג שהלימוד לאחר קבלתו כגר יהיה כזה אשר יביא אותם לרצות לשמור מצוות כיהודיים ברמה זו או אחרת. לעורר את הגרים לחשיבה עצמאית וחיובית אודות היהדות והמסורות שלה (8).

אדם הולך ברחוב ורואה בית בוער. מה יעשה? לא לפעול לפתרון מקיף ומיידי פירושו פעירת האפשרות למשבר חברתי ולאומי גדול מאוד. על כן, פעולה בבחינת "עת לעשות", ואפילו אם על ידי הפרת תורה, היא מצוות השעה והיא שתאפשר עתיד בר-קיימא, בריא ורוחני למדינת ישראל ולעם ישראל כולו.

----------------------------------------------------------------------------------------

 

1. תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א

סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס, יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה, יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג! אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.

2. תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד א

והתניא: בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא], דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. - אמר להם: למה באתם? - אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך גויים להחריבו? ... אי בעית אימא - ראויין לבגדי כהונה, ואי בעית אימא – (תהלים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך.

3. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יד טור ד /ה"ה

... תני רבי שמעון בן יוחי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם מה טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'

4. משנה מסכת שביעית פרק י משנה ג

פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין הלל לפרוזבול:

5. תוספות מסכת יבמות דף מו עמוד ב

משפט כתיב ביה - ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דברים א) אי נמי משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו) ואפי' למ"ד בסנהדרין (דף ג. ושם)

 

תוספות מסכת יבמות דף מז עמוד א

דבר תורה חד נמי כשר הכא מדמין לגזילות וחבלות דבעינן שלשה לכ"ע ור' יוחנן דהכא אית ליה בהדיא בירושלמי דשנים שדנו אין דיניהם דין וא"ת ואנן היכי מקבלין גרים הא בעינן מומחין וי"ל דשליחותייהו עבדינן כדמשמע נמי בשילהי המגרש (גיטין דף פח: ושם) וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים.

6. תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק א דף סד טור א /ה"ד

תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כר' יהודה אתא עובדא קומי דר' אבהו והורי כרבי יהודה.

7. רמב"ם הלכות ביכורים פרק ד הלכה ג

הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה, ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ, וכן כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש.

8. תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גייריה, יומא קמא אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה. אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי!

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר +שמות כח+ ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד. אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע +במדבר א+ והזר הקרב יומת אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם +שמות ד+ בני בכרי ישראל - כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.

****

תקנת הגרים