העדנה המחודשת לה זוכה הפיוט בשנים האחרונות היא ללא ספק תופעה מבורכת ומרגשת. אך כמי שצמח מתוך עולם זה, וכמי שחשש עד לפני שנים ספורות לדעיכתו ואף להיעלמותו, השמחה והריגוש סביב התעוררותו וקבלתו בתרבות הישראלית מלווה אצלי בתחושת חסר והחמצה. התרבות הישראלית פתוחה כיום יותר מתמיד לטקסטים יהודיים-דתיים אך מוכנה לקבל אותם רק בעטיפה מוזיקלית עכשווית-מערבית.

אמנים מובילים בתרבות המוזיקלית הישראלית נחשפו בשנים האחרונות לעולם הפיוט, התחברו לטקסטים והקליטו אלבומים - חלקם איכותיים ומרגשים מאד - עם פיוטים בלחניהם שלהם או בעיבודים שלהם ללחנים מסורתיים. התקשורת הישראלית עברה גם היא דרך ארוכה בשנים האחרונות, וכיום, אולי יותר מתמיד, היא פתוחה לתכנים יהודיים, ובתוך כך גם לאמנים דתיים. רוב אלבומי הפיוט שיצאו לאור בשנים האחרונות התקבלו בתקשורת באהדה, וחלקם אף מושמעים לרוב בתחנות הרדיו השונות - תופעה משמחת כשלעצמה.

מאגר מקורות

• מאמרים נבחרים
• קטעי עיתונות
• שבעים פנים לתורה
• דברים בשם אומרם
• מחקרים
• פרשות שבוע נבחרות
• דוחות ציבוריים
• פנינת הספר