חגי דגן: חקירת מוות (הארץ 11.11.2009) 12.11.2009 בסרט "אהבה ומלחמה" של וודי אלן מתנהלת שיחה בין בוריס לסוניה אהובתו לאחר מותו של בוריס. סוניה שואלת את בוריס איך זה להיות מת. בוריס: "איך זה? את מכירה את העוף במסעדה של טרסקי?" סוניה: "כן". בוריס: "יותר גרוע". בהמשך מבהיר בוריס שיש בכל זאת דברים יותר גרועים מהמוות, ומוסיף: "אם בילית אי פעם ערב בחברת סוכן ביטוח את יודעת למה אני מתכוון". והוא חותם את דבריו בהרהור פילוסופי: "המפתח לדעתי הוא לא לחשוב על המוות בתור סוף פסוק, אלא בתור אמצעי יעיל לקיצוץ בהוצאות". הספר של זאב לוי נעדר הומור מסוג זה, אבל גם כובד טראגי לא רובץ עליו. זה ספר רציני מאוד, המנסה לדון באופן מדוד ומסודר במשמעויותיו הפילוסופיות של המוות ובכמה מהשלכותיהן המעשיות. בפתיחה כותב לוי שלספר יש גם פן אישי - מותה של אשתו ממחלת הסרטן. אבל לא מצאתי שום נימה אישית בספר, הכתוב כולו בסגנון אקדמי ואף מרוחק משהו. גם הבחירה הלשונית בגוף-ראשון-רבים הארכאי מלמדת משהו על הקושי - ואולי אף הסירוב - לכתוב בנימה אישית. לוי אפילו נמנע מהכרעה ברורה בין כלל הדעות שהוא מביא. לזאב לוי יש תרומה מכרעת לחיי העיון בארץ. הוא הביא לקוראים הישראלים מגוון רחב של נושאי הגות והעמיד שורת חיבורים הניכרים ברוחב היריעה שלהם ובהשכלתו הרחבה של כותבם. אלא שהנימה היא בעיקרה סיכומית ומארגנת. שמו של החיבור מבטיח מחשבות על המוות, ואכן יש כאן כאלה למכביר, אלא שהן על פי רוב לא מחשבותיו של לוי, אלא של היידגר, רוזנצווייג, לוינס ועוד רבים. מובן שגם בכך אין להקל ראש. לוי מביא דברים בשם אומרם, והוא אף עושה יותר מכך: הוא מארגן את הדיון, בורר בו את העיקר מן הטפל ומגיש אותו לקוראים כשהוא מחולק לפי נושאים ולפי שאלות מנחות. אפשר למצוא כאן גם סיכומים מועילים של התייחסות יהודית, מהמקרא ועד ימינו, לסוגיית מוות. טוב עושה לוי שהוא מדגיש את שבמקרא אין כל אמון בקיומו של העולם הבא. במובן זה חזר אולי אחד העם לרוח המקרא כשליגלג על אמונה זו. לקריאת המאמר כולו מאתר "הארץ" לחצו כאן

מאגר מקורות מאמרים נבחרים קטעי עיתונות שבעים פנים לתורה דברים בשם אומרם מחקרים פרשות שבוע נבחרות דוחות ציבוריים פנינת הספר